הספורט שהיה חלוץ בשוויון השתתפותן של נשים
תירגום ועריכה: רות זינדר
היסטוריה של הקשתות / ג'ון סטאנלי 10 ספטמבר 2020
Archery history: The sport that pioneered equality for women’s participation JOHN STANLEY
מזה זמן רב שהקשתות חגגה את היותה ענף ספורט המקיים שיוויון מגדרי.
במיוחד בזמן המודרני, לנשים יש מעמד שיוויוני בתחרויות באופן שהולך וגדל גם בתפקידים ניהוליים.
ספורט הקשתות היה מהראשונים שכללו נשים באירוע האולימפיאדה- ב 1904- ואירגון הקשתות העולמי ( WA) היה האירגון הבינלאומי הראשון שבו הייתה נשיאה אישה.
הקשתיות אינן תופעה מודרנית. עוד בזמן שהקשת והחץ היו סמלים לעוצמה בציביליזציות עתיקות- המצגים לוחמים ומלכים- לא היה זה בלעדי לגברים.
במיתולוגיה היוונית הקלאסית- ארטמיס ומקבילתה במיתולוגיה הרומית הקלאסית- דיאנה, היו אלות הציד הצדות בקשת.
גם במיתולגיה היוונית מסופר על נשות האמזון – עם של לוחמות וציידות שהיו שוות ביכולתן לגברים בקשתות , רכיבה על סוסים ואומנויות הלחימה.
בתקופת ימי הביניים המאוחרות מעמד המלוכה ברחבי אירופה החל ליישם את הקשתות כספורט.
נאמר כי אן בוליין ( Anne Boleyn ) , אישתו השניה של מלך אנגליה ,הנרי ה 8 , השתמשה בקשתות כדי לפתות את בעלה ואף בתה, אליזבט ה 1 , הייתה גם כן קשתית. מאוחר יותר גם הנסיכה הצעירה ,ויקטוריה , הייתה לקשתית.
מלבד הפטרונות של המלוכה, הקשתות כספורט גדלה במהירות ברחבי אנגליה במאה ה 18 בשל 2 סיבות,
ראשית, היא ענתה על הדרישות האריסטוקרטיות בלהיות עדין ומעודן וכן בלהיות בפעילות פופולרית שתאמה לסגנון החיים הרומנטי בתחילת ימי ביניים .
באופן מכריע , היה זה ספורט בו יכלו הנשים להשתתף ועדיין ללבוש את מגוון האופנה העדכנית.
מועדוני הקשתות הפכו במהירות כמקום מקובל בו יכלו נשים להיחשף להכרויות ולנשואין.
מאוחר יותר אף נכתב בנושא בירחון לחיזור כפרי צנוע , כי " מעט תרגילים מציגים דפוס אלגנטי ליתרון גדול ".
לפי כתבה שנכתבה בשנת 1787 נאמר על , "קבוצת נשים צעירות", שירו יחד עם קשתי המלוכה הבריטים- אגודת הספורט הראשונה שקיבלה נשים- כי הן " הוסיפו לכיבושן את ליבותיהם של ג'נטלמנים צעירים בעלי כבוד ומזל " ובנוסף נאמר שהאיגוד אחראי לנישואין של לא מעט זוגות מאושרים.
כמובן שלפי סטנדרטים מודרניים , זהו לא סימן לשיוויון, אך בהתאם לתקופה זה מסביר את הגידול בספורט במיוחד באירופה.
נקודת השיא בפופולריות של הקשתות בקהילה בבריטניה הייתה לקראת סוף המאה ה-19.
קשתות הייתה למגרש ראותני ותחרויות הפכו שכיחות בקרב האליטה, לחלום בעבור חקיינים עירוניים , עם פרסים יקרי ערך וקהל צופים גדול.
ב 1860, איגוד הקשתים הבינלאומי הגדול, הפך לגוף המנהלתי הרישמי של הספורט באנגליה והגדיר את סבב התחרות הראשון במיוחד לנשים: 48 חצים ל 60 יארד ( 55 מטרים ) ו- 24 ל 50 יארד ( 46 מטרים).
יצרני ומוכרי הקשתות באותו היום סיפקו מגוון רחב של ציוד שעוצב במיוחד עבור נשים, מקשתות לונג בואו פריקות בפאונדג' נמוך ועד מגני אמות מעור עם ריקמה עדינה וריפוד משי.
לקשתית עשירה בדר"כ היו 2 קשתות שונות בהן ירתה למרחקים שונים, אחת לכל מרחק, ונישאו לתחרות בתיבה מהודרת מעץ אלון .
(בערך באותה תקופה, עם ייסודן של אגודות חץ וקשת, הופיעה המסורת של "ליידי פרמאונט". בימים אלה, בתחרויות אנגליות, ה"ליידי פרמאונט" היא בדרך כלל זו הנותנת את הפרס בסוף התחרות. המטרה המקורית בתפקיד, כפי שהשם מרמז, הייתה כשופט או בורר בסכסוכים, מה שמרמז על ידע רב בכללים).
תחרויות הקשתות המרהיבות יותר נערכו בדרך כלל במגרשים פרטיים של האצולה ונתפסו כהזדמנות רחבה יותר להיכרויות ולחיזור. טורנירים גדולים תמיד הסתיימו בנשף בלבוש מהודר מלא.
במילים אחרות, הספורט הפך לאירוע מקדים וכתירוץ למסיבה גדולה ולזירה מכובדת שבה גברים ונשים יכולים להיפגש. הרומן מגדלי ברצ'סטר מאת אנתוני טרולופ, שנכתב בשנת 1857, מתאר חגיגה של בית כפרי עם רומנטיקה על רקע טורניר חץ וקשת.
עם זאת, אלופים נוצרו. אליס לג הייתה ללא ספק הקשתית המצליחה ביותר בתקופתה, וזכתה באליפות בריטניה 22 פעמים בין 1881 ל-1922. (גם אמה זכתה בו ארבע פעמים).
לג הייתה הקשתית הראשונה שתיארה בפירוט את הטכניקה והפילוסופיה שלה, וסיימה מאמר אחד במילים: "סוד גדול הוא להיות שקט מאוד ומכוון בכל תנועותיך; לעולם אל תמהרו, לעולם אל תמתחו את המיתר בקפיצות, אל תדברו ואל תזיזו את רגליכם".
היא גם שיבחה את העלות הנמוכה יחסית של הספורט ואת העובדה שמלבד כמה שינויים קלים כדי לאפשר יותר חופש תנועה, הוא גם לא דרש הרבה במובן של בגדים מיוחדים.
כאשר התנועה האולימפית צמחה בשנת 1890, חץ וקשת היה אחד מענפי הספורט הראשונים שאפשרו לנשים להתחרות. לא כל ענפי הספורט האולימפיים היו מסבירי פנים באותה תקופה, ויש הטוענים כי חץ וקשת נתפס כמקובל, בין היתר משום שנשים יכלו להתחרות בעודן לובשות שמלה.
התחרות האולימפית המודרנית הראשונה בקשתות התקיימה בשנת 1900. אירוע הנשים הראשון נערך במשחקים בשנת 1904 בסנט לואיס, ארצות הברית, כאשר מטילדה האוול האמריקאית לקחה את מדליית הזהב הראשונה של הספורט.
בסוף המאה ה-19, הפופולריות של הקשתות בארה"ב גברה – במיוחד ברמת המכללות, שם היא הומלצה ל"סוג מסוים של בנות" שלא לקחו חלק בענפי ספורט "נמרצים" יותר כמו הוקי או טניס וזאת על פי מסמך מתחילת המאה שנמצא באוניברסיטת ויסקונסין.
המלצה זאת, שוב, מראה על המנטליות של התקופה לא פחות מאשר הספורט עצמו.
בשנות ה-70 של המאה ה-19 נוסד בניו אורלינס מועדון הקשתות לנשים קרסנט סיטי. זה היה אחד מארגוני הספורט הראשונים לנשים במדינה.
במשחקים האולימפיים הראשונים בלונדון בשנת 1912 אורגנו לראשונה ספורטאים שייצגו מדינות בודדות. אירועי הקשתות נערכו במגרש הפנימי של אצטדיון העיר הלבנה – וכך גם שחייה, אגרוף ועוד.
הנבחרת הבריטית הייתה המדינה היחידה שכללה קשתים גברים ונשים כאחד, עם 25 נשים שירו לצד 15 גברים.
עם זאת, לג, עדיין הקשתית הגדולה ביותר במולדתה, דילגה על התחרות כדי להתכונן לאליפות בריטניה הקרובה – שכן היא נחשבה אז ליוקרתית יותר מהאולימפיאדה.
הכוכבת הגדולה של אותם ימים הייתה לוטי דוד, צאצאית ישירה של סר אנתוני דוד מאדג', שפיקד על הקשתים הבריטים באגינקור. דוד, בת 36, כבר הייתה אחת הספורטאיות הוורסטיליות בכל הזמנים.
דוד הובילה ביום הראשון עם 348 נקודות ו-66 פגיעות. הפייבוריטית התמודדה מול סיביל פנטון "קוויני" ניואל, ארבעה חודשים לפני יום הולדתה ה-54. אחרי יום ראשון עגום ומוכה גשם, דוד הובילה ב-10 נקודות על פני ניואל. אבל כשהשמיים התבהרו למחרת בבוקר, ניואל זינקה קדימה בסיבוב של 50 יארד, ובסופו של דבר ניצחה את דוד 688-642.
התמוטטותה של דוד הציבה אותה מאחורי חמישה קשתים אחרים בניקוד של אותו היום, אך סך כל הניקוד שלה הספיק למדלית הכסף. אחיה ויליאם זכה בתחרות הגברים, מה שהפך את האחים דוד למדליסטים האולימפיים הראשונים של אח-אחות.
(ניואל נותרה מדליסטית הזהב האישית המבוגרת ביותר בהיסטוריה האולימפית, ונדרשו 96 שנים עד שבריטניה זכתה שוב במדליי אולימפית אישית בקשתות, עם זכייתה של אליסון ויליאמסון בארד באתונה 2004).
מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה שינו את תמונת ההיסטוריה.
ספורט הקשתות התקיים באולימפיאדה בין שני העימותים, באנטוורפן בשנת 1920, אך רק 30 ספורטאים התחרו וכולם היו גברים. החוקים והתחרויות היו שונים שוב מהמהדורות הקודמות וזו הייתה בחלקה, אם לא רק, הסיבה להקמתה של World Archery כ-FITA בשנת 1931.
בשתי אליפויות העולם הראשונות בקשתות, שנערכו ב-1931 וב-1932, התחרויות לא היו מופרדות לפי מגדר וגברים ונשים התחרו זו בזה.
על אף עובדה זו, הקשתית הפולנייה, יאנינה קורקובסקה-ספיצ'איובה זכתה במדליה בשתי האליפויות, סיימה שנייה באליפות 1931 ושלישית בשנת 1932 והנבחרת הפולנית – שכללה שלוש נשים, כולל יאנינה – זכתה גם היא בכסף ב-1932.
יאנינה המשיכה לזכות בחמש אליפויות עולם נוספות וזכתה בשנים 1933, 1934, 1936, 1939 ו-1947.
יאנינה נותרה הקשתית המעוטרת ביותר בתולדות האליפות עד היום. היא זכתה ב-19 מדליות בסך הכל, והאחרונה הגיעה 24 שנים אחרי הראשונה, כשסייעה לפולין לזכות בארד קבוצתי בהלסינקי 1955.
יעברו עוד 17 שנים עד שהקשתות תחזור לתוכנית האולימפית. כאשר היא הוחזרה בשנת 1972, הקליעה בחץ וקשת הופרדה למקצה נפרד לגברים ומקצה נפרד לנשים.
מספר המדליות גדל מאז, אך השוויון נשאר – וכאשר הונהגה שיטת המכסות באולימפיאדת אטלנטה ב-1996, 128 המקומות לקשתים חולקו לחצי , 64 לגברים ו-64 לנשים.
בחירת הנשיא השישי של איגוד הקשתות העולמי היה אירוע היסטורי עבור הספורט הבינלאומי. אינגר פרית', קשתית בריטית שקלעה בשלוש אליפויות עולם, נבחרה ב-1961 לנשיאות לאחר שכיהנה כסגנית הנשיא מאז 1953.
אינגר פרית', הייתה הנשיאה הראשונה של פדרציה בינלאומית והיא גם הייתה הנשיאה שניהלה בהצלחה קמפיין למען הצטרפות מחודשת של קשתות לתוכנית האולימפית.
ישנם מעט מאוד עדויות היסטוריות מתקופה זו של הספורט, למעט בפרוטוקולים של האסיפות הכלליות השנתיות של איגוד הקשתות העולמי – אז FITA – ותוצאות אליפויות העולם. הנה קטע מתוך דו"ח הנשיא לקונגרס בשנת 1967:
"החדשות… בשנת 1965 נוספה הקשתות לתוכנית האולימפית והתקבלה בשמחה על ידי קשתים ברחבי העולם ו… ב-1966 נוספה ההחלטה כי גם לנשים מותר להתחרות (מתוך 21 ענפי הספורט במשחקים האולימפיים, נשים רשאיות להתחרות בתשעה)".
במאמרים אחרים שכתבה אינגר עבור עלון הפדרציה לסירוגין, היא הקפידה להזכיר את היעדר השתתפותן של נשים בשנת 1920.
ישנן דוגמאות רבות נוספות בקשתות המודרנית של שוויון בין גברים לנשים.
כספי הפרסים הקיימים על גביע העולם בקשתות של יונדאי היו שוויוניים מאז הקמתו של המסלול הבינלאומי בשנת 2006. התחרות הקבוצתית המעורבת, שערכה את הופעת הבכורה האולימפית שלה בטוקיו 2020, כללה גברים ונשים שהתחרו יחד.
קשתים וקשתיות ירו לאותם מרחקים בינלאומיים מאז 2013, כאשר סבב 1440 (שנקרא בעבר FITA) הוצא משימוש. הניקוד הגבוה ביותר בסבבים של 70 ו-50 מטר של נשים וגברים הינו קרוב – אם כי לא זהה.
(נכון ל-1 באוגוסט 2020, שיא העולם בריקרב של 72 חצים ב-70 מטר הוא 702 לגברים ו-692 לנשים; שיא העולם בקומפאונד ב-50 מטר הוא 718 לגברים ו-713 לנשים).
הקשתות צריכה להתגאות, ובצדק, בתפקידה החלוצי של שיתוף נשים כספורטאיות בספורט אולימפי.
נעשתה התקדמות מדהימה שהושגה במהלך 100 עד 150 השנים האחרונות ואשר התפתחה הרבה יותר מוקדם מענפי הספורט האחרים.
אולם, עדיין יש מקום לקידום ושיפור בכדי להבטיח גישה, הזדמנות ותגמול שווים בין גברים ונשים בקשתות בכל הסגנונות, הרמות ובכל המדינות השונות וזו חייבת להימשך.
חשוב לציין כי ברנסנס המתרחש בשנתיים האחרונות בענף הקשתות בישראל נראות קשתיות רבות על קו הירי בכל הסגנונות של הענף וכן בעמדות מפתח חשובות ובהן עמית שיינר-דנדקר יו"ר האיגוד , אלה מצקין, B.P.T. , M.Occ.H. , מסווגת בינלאומית בספורט הקשתות הפראלימפית וכמובן ,הקשתית הראשונה שיצגה את ישראל באולימיפאדה האחרונה בפריז 2024 מיכאלה משה.
בהמשך, כתבות נוספות על מגוון נשים קשתיות כאן בישראל
כן ירבו הקשתיות בספורט הנפלא הזה
רות זינדר.
