זווית אישית על תחילת השנה הראשונה באקדמיה לקשתות
מאת: שי טורס
בשנת (23-24) התחלנו במרכז הקשתות פרויקט חדש- האקדמיה לקשתות ויצו נהלל. במסגרת פיילוט לפרויקט לאומי משותף של משרד החינוך ומשרד הספורט בו נבחרו 4 כפרי נוער בישראל להקים אקדמיות לספורט הישגי.
כל אקדמיה שקמה הייתה מחויבת לפתוח 5 ענפי ספורט שונים. בכפר הנוער ויצו נהלל החליטו לקחת את תחום הקשתות כחלק מהאקדמיה ואני זכיתי להיות המאמן ולהקים את הקבוצה הנפלאה של נהלל.
לפני שנתחיל לצלול לאתגרים השונים באימון קבוצת נוער חשוב לציין שהאקדמיה לקשתות הייתה הפעם הראשונה שאני כמאמן עובד עם קבוצה מהחץ הראשון כקשתים "שלי".
אמנם אני קשת כבר 12 שנים אבל עד השנה הייתי מאמן במועדון קשתי בית לחם הגלילית לצד מאמנים אחרים, ובבתי ספר במסגרת קשתות חינוכית וכמובן בפעילויות קשתות חווייתיות בהן הייתי מלמד מתחילים שבאו לפעילות חד פעמית. אבל לא היו לי קשתים ספורטאים שלי, שהם באחריותי המקצועית מא'-ת'.
ביחד עם מנהלת האקדמיה לספורטאים של ויצו נועה ענתבי והצוות של מרכז הקשתות בנינו תוכנית שנתית עם יעדים וממנה נגזרו לוחות הזמנים והציוד הנדרש.
כמובן שההתחלה הייתה מאתגרת למדי, בייחוד כשנזכרים שבתחילת שנת הלימודים הקודמת פרצה מלחמה ששיבשה לוחות זמנים ותקציבים אבל למרות כל הקשיים בהתחלה וככל שהזמן עבר הצלחתי להגיע למספר לקחים על עבודה עם נוער ולהשתפר כמאמן.
בתחילת השנה קיבלתי לידיי ילדים/ות שרובם מכירים את עולם הקשתות מהמדיה (סרטים ומשחקי מחשב או ספרים) ולא ירו בקשת עד אותו רגע.
התחלנו מלימוד ירי ברבואו (קשת עירומה) כדי להקנות להם את הטכניקה והעקרונות הבסיסיים של ירי: יציבה טובה, שחרור רפוי והיכרות ראשונה עם ירי על מטרה בלי הקושי של תפעול כוונת. כצפוי בתחילת הירי החיצים עפו לכל כיוון חוץ מהצהוב אבל ההתרגשות הנחושה של הקבוצה דחפה אותם קדימה ובתוך 2-3 שיעורים הקשתים כבר ירו על המטרה ולא מסביבה.
ככל שהשנה התקדמה התחלתי להכיר את הילדים/ות יותר טוב והם אותי וגיליתי כמה דברים:
- נוער (בייחוד נוער עם הפרעות קשב וריכוז) נוטה לאבד את הריכוז שלו במהירות אם אני לא מגוון את תוכניות האימונים שלי ומערב בה משחקים, פעילויות ואפילו שיעורים תיאורטיים/מעשיים כשניתן
- דיסטנס הוא אמנם חלק הכרחי באימון קבוצות אבל השימוש בו לטעמי צריך להיות מינימלי ולא דרך חיים. כמאמן אני לא מפרסם כל פרט מהחיים שלי לחברי הקבוצה כי חשוב לי לשמור על מרחק מסוים בין חיי הפרטיים לבין שי טורס המאמן אבל מאוד חשוב ליצור קשר אישי חזק עם התלמידים/ות כדי שהם ירגישו בנוח גם בזמן שאני מרצה על טכניקה וגם בזמן שהם מספרים את אותה הבדיחה הלא מצחיקה בפעם ה-500.
- קשתים צעירים סובלים הרבה יותר מגמישות יתר ומשלל בעיות קטנות וטריקיות שסובבות את הנושא וחשוב לשים לב שלא נגרם בגללם נזק חמור יותר לקשת. חשוב לשלב אימונים פיזיים לחיזוק וחישול! הזנחה של העקרונות הבסיסיים האלה תוביל לפציעות ותסכולים שיכולים להוביל לנשירה מהספורט.
- והכי מפתיע אבל מדהים בעיניי- שהאש שנדלקה לי בגוף בגיל 12 כשיריתי את הסט הראשון שלי בקשת אמיתית בוערת בכל הכוח בעיניים שלהם – ואין מוטיבציה טובה מזו למאמן!
השנה המשיכה והגענו לתחרות הראשונה שלנו. ביום חורפי וקר התכנסנו במועדון קשתי בית לחם הגלילית וירינו למרחק של 10 מטרים. ההתרגשות הייתה גדולה והילדים שלא ידעו באיזה צד הנוק ובאיזה הפוינט רק לפני חודשיים הפכו לקשתים ב100%.
חלוקת המדליות הראשונה בהחלט הייתה רגע מאושר.
המשכנו באימונים בכל הכוח. הקשתים/ות המשיכו להשתפר ולפני ששמתי לב 18 מטר הפך מאתגר מאיים לחלק בלתי נפרד משגרת הירי שלנו. עשינו עוד תחרויות וגיליתי שאני לא טוב בהערכות ניקוד כי כל הקשתים/ות שלי שברו את היעדים שלהם וחלקם/ן מהם במעל 100 נקודות!
והרגע בו הגיעה המשלחת ממשרדי החינוך והספורט לראות תצוגת תכלית של קשתי/ות האקדמיה היה רגע של גאווה במיוחד עם כל המחמאות שקיבלנו.
בסוף השנה ישבנו אני והקשתים/ות וזכיתי לראות חבורה של בנות ובני נוער שהתמקצעו, התאמנו והפכו את הקשתות לחלק בלתי נפרד מהשבוע שלהם. הקבוצה הפכה לגוף אחד מלוכד עם בדיחות פרטיות, אווירה מיוחדת ואיכות שיש רק להם/ן.
כשאני על השנה בפרספקטיבה אני מגיע ל4 מסקנות עיקריות:
- קשר חזק עם החניכים מוביל ישירות למניעת נשירה מהתחום ולביצועים טובים יותר.
- כמו בכיול קשת, קשתים הם עם לא צפוי וצריך תמיד להישאר עירני ועל קצות האצבעות.
- לא משנה כמה תוכניות קפדניות תבנה הם ישתנו, ישתבשו ויתחלפו בלי שתספיק למצמץ אז – היה מוכן.
- לאמן זה אמנם מאיים למדי בהתחלה אבל כל עוד אתה נשאר מעודכן בחומר מקצועי, לומד כל הזמן ומוכן להתגמש כשצריך זאת לא עבודה מאיימת אלא מאוד מתגמלת.
לסיכום, כמה שהקשתים'ות שלי למדו ממני קשתות אני למדתי מהם/ן המון על אימון ועל התנהלות עם קבוצת קשתים הישגית. ולקשתים/ות שלי- נתראה בעונה הבאה.
